• נזקי גוףת.א 18224-09-10 (מחוזי י-ם) נפתלי רובין נ' גל דב רזינסקי וכלל חב' לביטוח בע"מ
    פרופ' אברהם רפפורט מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. הנכות שקבע המומחה עומדת על 100% לפי סעיף 29(7)(ב)2 לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. באשר לתחזית לעתיד, כתב המומחה כי המצב סטטי ולא צפוי שיפור אלא החמרה עקב הפגיעה המוחית הנרחבת. כן עלולה להתפתח גם אפילפסיה פוסט טראומטית.
    המומחה זומן על ידי הנתבעים לחקירה על חוות דעתו אך אלה ויתרו בסופו של דבר על התייצבותו והסתפקו במשלוח שאלות הבהרה נוספות שעניינן הקיצור בתוחלת החיים. במסגרת השאלות הופנה המומחה, בין היתר, לספרו של זסלר על נפגעי ראש ולפרק שבו שעוסק בקיצור תוחלת החיים. בספר מופיעה טבלה שאליה התבקש המומחה להתייחס וממנה ניתן ללמוד על קיצור ממוצע בתוחלת החיים של 4.5 שנים לנפגעי ראש במצבו של התובע. המומחה התבקש להסכים כי זה הקיצור הצפוי בתוחלת חיי התובע.
    קביעת תוחלת קיצור תוחלת החיים מעוררת קושי ומחלוקות. עיון בנתונים המופיעים בספרות שאליה הפנו הנתבעים מעלה כי אין המדובר במסקנה חד משמעית, והדגשים שציין בא כוח התובעים אכן נראים בעלי משמעות. המחקר אינו עוסק בנפגעים בגילו של התובע אלא בנפגעים בגילאים 10-50, ונוכח הירידה שיש באחוז הקיצור בין נפגעים צעירים לבין נפגעים מבוגרים יותר לא מן הנמנע כי הנתון המתייחס לנפגע בגילו של התובע שונה. זאת ועוד, להבדיל מהנתונים הסטטיסטיים – חוות דעת של מומחה המתייחסת לתובע ובוחנת אותו על רקע הטיפול שניתן לו, והעזרה אותה הוא מקבל מאשתו והמטפלת.
    בהתייחס לנתונים פרטניים אלו, הפרוגנוזה צפויה להיות טובה יותר ולכן אין להניח קיצור כמו זה שנטען על ידי הנתבעים. מנגד, אין להתעלם מכך שגם לשיטתו של המומחה צפוי קיצור צנוע בתוחלת החיים, ועל דרך של אומדנה ביהמ"ש העריך אותו בקיצור של כ- 15% מתוחלת החיים הצפויה באופן שבו תוחלת חיי התובע תעמוד על תשע שנים וחצי.
    נושא אחר הוא התשלומים המשולמים על ידי הקרן לרווחה לנפגעי השואה באופן שוטף לסיעוד. במחלוקת זו, ביהמ"ש קיבל את עמדת התובעים לפיה אין מקום לניכוי הכספים המשולמים מהקרן, בכפוף לכך שככל שהקרן תחזור לנתבעים בתביעת השבה תישמר להם הזכות להגיש הודעה לצד שלישי כנגד התובעים.
    יש להעדיף את המצב שבו יתכן והנפגע ייהנה מפיצוי יתר, על פני האפשרות האחרת – הנאת המזיק מההטבה. מקור ההטבה הינו קרן שממומנת על ידי גורמי חוץ וממשלת ישראל לפיצוי נפגעי השואה, ואשר יועדה לסייע ולהיטיב את מצבם של נפגעי השואה, שהם נכים, בשל הסבל שסבלו בתקופת השואה. קשה במקרה כזה לקבוע כי התשלום שניתן על ידה נועד "לחסוך" כספים לחברת הביטוח המבטחת את הרכב שממנו נפגע התובע. מכאן, שוויתור הקרן על הטבת הנזק, ככל שיש ויתור כזה, יכולה להפוך אותו כהמחאת הזכות לגבות את השבת ההטבה לניזוק. בדרך זו רואים את הקרן כמי שהקנתה לתובע את הזכות לגבות את ההטבה שנתנה לו, ולכן גם אין לנכות את הסכום המשולם על ידי הקרן מתוך הפיצוי.
    עם זאת, מאליו מובן כי קביעה זו נשענת על ההנחה שהקרן לא תפעל לגביית ההטבה מהמזיק אלא המחתה אותה לניזוק, וככל שתדרוש את השבתה תעשה כן ממנו. ככל שהנחה זו לא תתקיים במציאות ברור כי לנתבעים, שאליהם תפנה הקרן, תעמוד הזכות להגיש הודעה לצד שלישי כלפי התובע בגין תביעת השבה שתקבל מהקרן, אם תקבל.
  • נזיקין- כללית.א 155375-09 (שלום ת"א) אלעד טל נ' הפניקס חב' לביטוח ואח'

    פגיעה במהלך אימון בפיינטבול

     

    התובע, יליד 1983, היה תלמיד במכינה קדם צבאית.

     

    לקראת סיום המכינה, השתתפו התלמידים באימון "פיינטבול".

     

    לתובע ולחבריו חולק ציוד מגן והתובע הבחין בסדק במסיכה שקיבל.

     

    התובע פנה לאחד מהמדריכים במקום וזה פטר אותו בטענות כי מדובר בשריטה קטנה ולא משמעותית ותו לא.

     

    במהלך המשחק נורה כדור צבע בשגגה לכיוון עינו של התובע, חדרה את קסדת המגן ופגעה בעינו הימנית.

     

    הפגיעה גרמה לתובע, נער בן 19 שנים בלבד במועד האירוע, נזק של ממש לעין. התובע נאלץ לעבור ניתוח קטרקט, השתלת עדשה תוך-עינית וניתוח לתיקון אישון מורחב.

     

    לאחר האירוע, ראייתו של התובע לא חזרה לעצמה. הוא החל סובל מסנוורים, ערפול בראייה, אובדן מיקוד, קושי בהתמקדות בפרטים קטנים, טשטוש ראייה ועוד.

     

    מומחית שמינה בית המשפט קבעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור 9.75% כתוצאה מהתאונה.

     

    מארגני משחק ה"פיינטבול" טענו כי לא התרשלו וסיפקו לתובע ציוד תקין ושהתאונה נגרמה בשל אי שמירת כללי הבטיחות ע"י המשתתפים ובהם התובע, בין היתר של איסור ירי מתחת לטווח מינימום המותר.

     

    ביהמ"ש דחה את טענות המארגנים וקבע כי הציוד שסופק היה פגום וכי לא ניתן להטיל אשם על התובע אשר אף פנה למדריך שהיה במקום, שאל אותו לגבי המסיכה וזה השיב לו כי מדובר בשריטה פשוטה וכי ניתן להמשיך לשחק.

     

    בימ"ש פסק  לתובע סכום של כמעט 400,000 ₪ בשל בגין נזקיו הכוללים פגיעה בכושר השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל.

  • קופת חוליםחב"ר 30481-04-12 שמואל אבגי נ' מכבי שירותי בריאות

    נפגע תאונת דרכים זכאי לקבל כסא גלגלים ממונע מקופ"ח-

     

    התובע, יליד 1982 נפגע פגיעה רב מערכתית בתאונת דרכים קשה ביום 19/06/08, תאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה. נזקיו כללו פגיעת ראש, פגיעה בריאות, שיתוק עצבי ברגל ועוד.

     

    התובע ביקש לממש את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי אך זה האחרון התנהל בעצלתיים והטיפול בתביעתו התעכב עד מאוד.

     

    מצבו הרפואי של התובע התדרדר עד הצורך בשימוש בכסא גלגלים ממונע שעלותו מעל 50,000 ש"ח.

     

    הרופא המטפל של התובע בקופה אכן אישר את הצורך בכסא גלגלים ממונע, אלא שלמרות זאת הקופה סירבה לממן לתובע את הכסא בטענה שעל הביטוח הלאומי לקבוע כי אכן קיים צורך כזה וכל זמן שלא מתקבל האישור מהמוסד לביטוח לאומי אין חובה על הקופה לספק את הכסא.

     

     

    תביעה הוגשה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב שיחייב את הקופה לממן את הכסא.

     

    לאחר הגשת התביעה הוזמן התובע לפגישה במשרדי מכבי שם הובטח לו ע"י הגורם האחראי על אישור האביזרים והציוד לנכים כי זה יסופק לו.

     

    למרות הבטחה זו בביה"ד  "מכבי" התנערה מהתחייבותה ומחבותה.

     

    ביה"ד לעבודה דחה את טענות "מכבי" וקבע כי לאחר שהרופא המטפל קבע באופן חד משמעי כי חלה החמרה במצבו של התובע וכעת הוא זקוק לכסא גלגלים חשמלי, אין להטיל עליו חובה להמתין לקביעת הביטוח הלאומי שעלולה להימשך שנים וכי על "מכבי" החובה לספק לתובע את צרכיו הרפואיים והשיקומיים עוד בטרם הוכרה ההחמרה במוסד לביטוח לאומי.

     

    פסק דין זה יוצר שינוי של ממש בגישה- התובעים אשר נפגעו בתאונות עבודה לא צריכים להמתין עוד להתנהלות האיטית לעיתים של המוסד לביטוח לאומי ובאפשרותם לקבל אמצעי ריפוי ושיקום ישירות מקופת החולים, אף אם אין הכרה סופית ו/או חד משמעית במוסד לביטוח לאומי.

     

    חלה חובה על הקופה לבדוק את צרכיו של הנפגע ואין היא יכולה להסתתר אחרי החלטות/אי החלטות של המוסד לביטוח לאומי שמכוחו היא פועלת.

  • נזקי גוףרע"א 207/11 (ביהמ"ש העליון) אליעזר קפלינסקי ואח' נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

    בתאונה מחרידה שבה נהרגו אם ובנה, האם היתה פרופ' לרפואה מובילה בתחום הראומטולוגי בישראל, בנה היה אברך בעל כישורים יוצאי דופן ואב ל- 11 ילדים.

    כתוצאה מהתאונה נותרו משפחות המנוחים עם שבר רגשי וכלכלי עצום, זאת בין היתר מאחר והמנוחה בשלל תואריה וניסיונה העשיר השתכרה שכר שהיה בו כדי לאפשר תמיכה וסיוע גם לילדיה ולנכדיה.

    בשל סעיף הקיים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, אשר קובע כי לא יובא בחשבון שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק, נוצר מצב אבסורדי בפסיקת הפיצויים בשל טענת חב' הביטוח, טיעון אשר התקבל בשני ערכאות (שלום ומחוזי).

    הטיעון היה שמחד הכנסתה של המנוחה תוגבל לתקרת שילוש השכר הממוצע במשק ומנגד ינוכה משכר זה שווי הפנסיה המשתלמת לבעלה.

    טענה זו שהתקבלה על ידי שתי ערכאות (שלום ומחוזי), גרמה לכך שסכום הפיצוי שנפסק הוקטן בכ-2/3 !!!!!.

    דהיינו העיזבון קיבל כ- 1/3 מהנזק שנגרם.

    לאור פסיקות ביהמ"ש השלום והמחוזי הוגשה בקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליון, שכן ברגיל לא ניתן לערער פעם שלישית.

    ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע שניכוי הטבת הפנסיה תתבצע מהסכומים שמעל שילוש השכר הממוצע במשק, סכום שאינו מובא ממילא בחישוב ההפסדים בשל ההגבלה בחוק האמורה לעיל.

    תוצאה זאת הביאה להגדלת הפיצוי שנפסק בביהמ"ש השלום ובמחוזי באופן ניכר, דבר אשר הוביל לתוצאה צודקת והולמת יותר כלפי עיזבונה של פרופ' קפלינסקי נעמי ז"ל.

  • נזקי גוףרע"א 1886/11 הראל נ' פלוני,פלונית, מכבי שירותי בריאות והמוסד לביטוח לאומי

    1.                המצב המשפטי כפי שהינו כיום הוא, כי כל הטיפולים הרפואיים, מבלי יוצא מן הכלל, הכלולים במסגרת סל הבריאות, משולמים על ידי קופת החולים בלבד. יתרה מכך, אם בעבר, התובע היה נדרש לשלם השתתפות עצמית, הרי שכיום גם עניין זה ירד מן הפרק, כאשר הטיפולים הנ"ל הוצאו מתוחלת הפוליסה המבטחת. בכדי לבטל את המערך המורכב של ההתחשבנות שהייתה בעבר בין קופות החולים לבין חברות הביטוח, הוחלט כי פעם בתקופה, ישלמו חברות הביטוח X סכום עבור כלל הטיפולים הניתנים, ובכך יצאו ידי חובתם. מהבחינה המעשית, מועבר הסכום אל קרנית, המעבירה אותו למוסד לביטוח לאומי, שבתורו מחלק את הכספים בין קופות החולים ואולם, הסדר זה, הוביל את חברות הביטוח לכפור בעמדת קופת החולים, באשר להיכללותו של טיפול כזה או אחר במסגרת סל הבריאות. במצב שכזה, נפגע תאונת דרכים, הנזקק לטיפול רפואי דחוף, החל מתרוצץ בין הקופה ובין חברת הביטוח – כאשר שני אלו, כל אחת מהן, טוענות כי השנייה צריכה ואמורה לממן את הטיפול. מצב בלתי נסבל זה, גרם לעוגמת נפש גדולה לנפגע, אשר במקום להתרכז בריפוי שלו, החל מתעסק עם ויכוחים בירוקראטיים חסרי תכלית אל מול הגורמים הנ"ל, וגרוע מכך, נותר ללא כל טיפול.

    2.                פסק הדין מאשר וקובע, כי למעשה על בסיס האמור בחוק כיום, לא ניתן אלא לאשרר את העובדה, כי באשר לשאלת סוג והיקף הטיפולים הכלולים במסגרת סל הבריאות – זו שאלה שנותרה בסמכות בית הדין לעבודה, ואולם לבית המשפט האזרחי, בהחלט יש הסמכות לדון בכך, במסגרת סמכותו הנגררת, באופן טבעי, לנוכח המחלוקת שהינה גם רלוונטית, בהליך האזרחי. יחד עם זאת, בהחלט יתכן מצב בעייתי מאוד, שבו יתקבלו פסיקות סותרות על אותו עניין – הן בבית המשפט האזרחי והן בבית הדין לעבודה, ובהקשר זה, באם תתרחש סיטואציה שכזו, וודאי יידרש לה בית המשפט העליון בעתיד.

    3.                כן קובע פסק הדין, כי במסגרת הליך של "תשלום תכוף" בתאונות דרכים (הכוונה להליך קדם שבו מתאפשר ליתן לנפגע תאונת דרכים פיצוי מוקדם, בכדי לאפשר לו, בין היתר, תנאי מחייה סבירים), ניתן יהיה לפסוק כי חברת הביטוח תישא בעלות טיפולים רפואיים, ככל שתוצגנה ראיות לכאורה לכך שטיפול כזה או אחר, אינו מצוי במסגרת סל הבריאות.  

    4.                בית המשפט למעשה "מבקר" את השיטה כפי שמונהגת כיום, כאשר הוא מציין כי התיקון לחוק לא השיג את ייעדו. באופן עקרוני, בעוד התיקון לחוק נועד למנוע את מערך ההתחשבנות המקיף בין קופות החולים לחברת הביטוח, הרי שאותו מנגנון, יצר מערך נוסף, חדש – כאשר הפעם, הנפגע הינו צד עיקרי בו. כלומר בעוד שפעם המאבק בעיקר היה בין קופת חולים לחברת הביטוח, היום המאבק הינו משולש – קופת חולים, נפגע תאונת דרכים, חברת ביטוח. ולהלן הציטוט הרלוונטי מתוך פסק הדין: "קשיים אלה, ביישום התיקון לחוק הפיצויים מותירים ספק משמעותי באשר למידה שבה יש בכוחו של התיקון, במתכונתו הנוכחית, להביא להגשמת מלוא התכליות המונחות בבסיסו".  

    5.                ואולם, וכאן העיקר, בית המשפט למעשה קיבל את ההסדר שאנו הצענו, באשר להתנהלות כל הצדדים, וזהו ההסדר כפי שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון אישר אותו, וההסדר הינו כדלהלן – "ככל שקיימת מחלוקת בשאלה האם טיפול מסויים כלול בסל הבריאות וחברת הביטוח אינה צריכה לפצות את הנפגע בגינו או שמא הוא אינו כלול בסל ועל חברת הביטוח לפצות את הנפגע בגינו, בידי הנפגע לזמן למתן עדות את נציג קופת החולים אשר יעיד אלו שירותים הם עתידים לספק לנפגע ואלו לאו, ובהתאם לכך יושת התשלום על חברת הביטוח. כל שתסרב קופת החולים לשלם, יוטל על חברת הביטוח, והתוצאה היא כי זכותו של הנפגע לקבלת פיצויים לא תפגע. לכל היותר, אם תסבור חברת הביטוח כי קופת החולים מסרבת שלא בצדק ושלא על פי דין להעניק שירות רפואי מסוים, היא יכולה לפנות בעניין זה, כמי שבאה בנעלי התובע והיטיבה את נזקיו, לבית הדין לעבודה". זהו הסדר חשוב ומשמעותי, המפחית את "העול" שהוטל על התובע מהבחינה הזו, ומחזיר את ההתדיינות אל חברת הביטוח אל מול הקופה במסגרת אחרת.  

    6.                יחד עם זאת, בית המשפט העליון סייג את הדברים, כאשר ציין כי אף שעדותו של נציג קופת חולים תהא בדרך כלל הראיה המרכזית לעניין שאלת היכללותו של טיפול מסוים בסל הבריאות, אין היא סוף פסוק ושיקל הדעת הסופי בשאלה זו נתון לבית המשפט על פי מכלול הראיות שיבואו לפניו ועל פי המשקל שיעניק לכל אחת מהן.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי חיפה) ל.ד. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מיום 14.9.10

    התובעת ילידת 1980 נפגעה בת"ד בגיל 23.

    חברת הביטוח כפרה תחילה בחבות ואף העלתה טענה לפיה אין לחייבה לאור מעורבות של התובעת ב"עסקת סמים" לכאורה. טענות אלו נדחו מכל וכל והנתבעת חויבה בתשלום, כאשר פסק הדין עוסק בשאלת הנזק.

    לקביעת נכותה של התובעת מונו מומחים רפואיים שקבעו כדלקמן:

    90.7% בתחום האורתופדיה;

    30% בתחום הנוירולוגיה;

    25% בתחום הפסיכיאטריה;

    38.8% בתחום הכירורגיה הפלסטית;

    5% בתחום א.א.ג.

    מאחר והתובעת הייתה בתחילת דרכה בשוק העבודה וללא בסיס שכר מסודר קבע בימ"ש שבסיס שכרה יעמוד על 6,000 ש"ח וקבע כי איבדה כושר עבודה לחלוטין.

    בין היתר פסק ביהמ"ש סכומי פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד (לעתיק נפסק סך של 2,292,000 ש"ח), הוצאות דיור, כאב וסבל, הפסדי פנסיה, ניידות והוצאות רפואיות.

    סכום נזקי התובעת הועמד על קרוב ל-7,000,000 ש"ח.

  • משרד הביטחוןפלוני נ. קצין התגמולים ו.ע. 1571.03 שלום תל אביב

    ערעור שהוגש ע"י אלמנתו וילדיו של חייל בקבע אשר שם קץ לחייו בירייה בעת שירותו בשל התדרדרות במערכת יחסים בבסיס שהובילה נגדו לאשמות שווא.

    קצין התגמולים סירב להכיר במשפחתו ע"פ חוק משפחות חיילים שנספו במערכה .
    קצין התגמולים טען כי אין קשר סיבתי בין תנאי השירות וההתאבדות ולכן דין התביעה להדחות.

    בבימ"ש נפרשה מערכת היחסים בעדויות שנמסרו ע"י החיילים והמפקדים המעורבים בפרשיה.
    הוכח כי מותו של המנוח נגרמה בשל תנאי שירותו.
    בימ"ש קיבל טענת התובעים כי יש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין תנאי השירות כפי שהוכחו בבימ"ש וההתאבדות.
    לפיכך קבע בימ"ש כי על קצין התגמולים להכיר במשפחתו ע"פ חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום).

  • משרד הביטחוןע"א (מחוזי תל אביב) 1545/06 י.ו. נ' קצין התגמולים

    זוהי פרשיה סבוכה שנדונה בפני כמה ערכאות עד שהתובע סוף סוף מיצה את זכותו.

    הנכה יליד 1969 התגייס לצבא לשירות קרבי כאשר במהלך שירותו עלה על שירטון מערכת יחסיו עם מפקדיו דבר שגרר התנכלויות מצידם שגרמו לפרוץ מחלת הסכיזופרניה.
    התובע שהשתחרר בפרופיל 21.
    התובע פנה לקצין התגמולים בתביעה להכרה במצבו כקשור ונובע מהשירות תוך צירוף חוות דעת פסיכיאטרית המאבחנת סכיזופרניה שנגרמה עקב השירות. קצין התגמולים דחה התביעה.
    קצין התגמולים טען כי התביעה התיישנה שכן הוגשה לאחר חלוף 3 שנים ממועד השחרור.
    ועדת הערר בתיק ו.ע. 2099/01 שלום ת"א, קיבלה לה טיעון זה וקבעה כי יש למחוק התביעה.

    על החלטה זו הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי (ערעור אזרחי 98 /3876) אשר קיבל טענתנו וקבע כי המדובר "בחבלה רשומה" המאריכה את תקופת ההתיישנות.
    לפיכך חזר התיק לבירור הקשר הסיבתי בין תנאי השירות והסכיזופרניה , בפני ועדת הערר.
    לאחר שמיעת עדויות ומומחים בתחום הפסיכיאטריה, ועדת הערר קיבלה את ערעור באופן חלקי וקבעה קשר סיבתי של 50% לשירות הצבאי.

    ערעור לביהמ"ש המחוזי ע"א (מחוזי תל אביב) 1545/06 הביא להכרה מלאה בקשר הסיבתי המשפטי בין השירות לבין מצבו של התובע- 100% הכרה.

  • נזיקין- כללית.א. 1861/01 ( שלום ראשון לציון ) א. נ. ה

    משרדינו יצג בעלים של מחסן אשר נפרץ ותכולתו נגנבה. חברת הביטוח טענה כי מדובר בביום הפריצה והגניבה ובכל מקרה לא הוכח כי היו סימני פריצה גלויים לעין בחדירה אל בית העסק ( מנעולי בית העסק נעלמו ) ולכן אין כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח. עוד נטען כי האזעקה במקום נוטרלה עם הקוד שהיה ידוע לגנבים, כנראה ולכן אין כיסוי ביטוחי.
    בית המשפט דחה את טענות חברת הביטוח וקבע, בין היתר, כי מאחר ובפוליסת הביטוח נכתב גם כי פריצה שארעה לעסק באמצעות (מפתחות שהושגו שלא כדין ) גם מכוסה ומאחר ולא הוכח כי מי מבעלי העסק נתן את מפתחות העסק לאחר ( שלא כדין ) כדי שיבצע פריצה, יש כיסוי ביטוחי והמבוטחים קיבלו את מלוא תגמולי הביטוח.

  • תאונות עבודהת.א. (שלום ירושלים) 12386/07 כ.ק.מ. נ' תנועת הצופים העבריים בישראל

    בעת התאונה היה התובע בן 14, חניך בתנועת הצופים העבריים.
    בעת פעילות שהתקיימה בחצר בי"ס שיחק התובע במשחק "3 מקלות" עם חבריו ובעת שביצע קפיצה התנגש בחניך אחר שרכב על אופניים. התובע נפגע ברגל ימין ושורש כף יד ימין, נגרמו לו שברים. ביהמ"ש העמיד נכותו הרפואית של התובע בשיעור 11.56%, את נכות התפקודית בשיעור 6%. בית המשפט קיבל טיעונינו שבסיטואציה שנוצרה תוך כדי פעולה של הצופים אחריות התנועה והמדריכים הינה מלאה ואין רשלנות תורמת של החניך .
    ביהמ"ש פסק סך של 75,000 ₪ בגין כאב וסבל (עוגמת נפש) וסך של 147,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד ובסה"כ 222,000 ₪.

פסקי דין

במהלך עבודתנו, בתביעות אותן אנחנו מנהלים, אנו מקבלים פסקי דין רבים. המדובר פסקי דין שעשויים לעניין כל נפגע או ניזוק במסגרת בירור זכויותיו. לפיכך, ליקטנו עבורך חלק מאותם פסקי דין ותמצתנו כל אחד. כמובן שאין לראות בפסקי הדין כתחליף לייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה לגופו.