• נזקי גוףת.א 18224-09-10 (מחוזי י-ם) נפתלי רובין נ' גל דב רזינסקי וכלל חב' לביטוח בע"מ
    פרופ' אברהם רפפורט מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. הנכות שקבע המומחה עומדת על 100% לפי סעיף 29(7)(ב)2 לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. באשר לתחזית לעתיד, כתב המומחה כי המצב סטטי ולא צפוי שיפור אלא החמרה עקב הפגיעה המוחית הנרחבת. כן עלולה להתפתח גם אפילפסיה פוסט טראומטית.
    המומחה זומן על ידי הנתבעים לחקירה על חוות דעתו אך אלה ויתרו בסופו של דבר על התייצבותו והסתפקו במשלוח שאלות הבהרה נוספות שעניינן הקיצור בתוחלת החיים. במסגרת השאלות הופנה המומחה, בין היתר, לספרו של זסלר על נפגעי ראש ולפרק שבו שעוסק בקיצור תוחלת החיים. בספר מופיעה טבלה שאליה התבקש המומחה להתייחס וממנה ניתן ללמוד על קיצור ממוצע בתוחלת החיים של 4.5 שנים לנפגעי ראש במצבו של התובע. המומחה התבקש להסכים כי זה הקיצור הצפוי בתוחלת חיי התובע.
    קביעת תוחלת קיצור תוחלת החיים מעוררת קושי ומחלוקות. עיון בנתונים המופיעים בספרות שאליה הפנו הנתבעים מעלה כי אין המדובר במסקנה חד משמעית, והדגשים שציין בא כוח התובעים אכן נראים בעלי משמעות. המחקר אינו עוסק בנפגעים בגילו של התובע אלא בנפגעים בגילאים 10-50, ונוכח הירידה שיש באחוז הקיצור בין נפגעים צעירים לבין נפגעים מבוגרים יותר לא מן הנמנע כי הנתון המתייחס לנפגע בגילו של התובע שונה. זאת ועוד, להבדיל מהנתונים הסטטיסטיים – חוות דעת של מומחה המתייחסת לתובע ובוחנת אותו על רקע הטיפול שניתן לו, והעזרה אותה הוא מקבל מאשתו והמטפלת.
    בהתייחס לנתונים פרטניים אלו, הפרוגנוזה צפויה להיות טובה יותר ולכן אין להניח קיצור כמו זה שנטען על ידי הנתבעים. מנגד, אין להתעלם מכך שגם לשיטתו של המומחה צפוי קיצור צנוע בתוחלת החיים, ועל דרך של אומדנה ביהמ"ש העריך אותו בקיצור של כ- 15% מתוחלת החיים הצפויה באופן שבו תוחלת חיי התובע תעמוד על תשע שנים וחצי.
    נושא אחר הוא התשלומים המשולמים על ידי הקרן לרווחה לנפגעי השואה באופן שוטף לסיעוד. במחלוקת זו, ביהמ"ש קיבל את עמדת התובעים לפיה אין מקום לניכוי הכספים המשולמים מהקרן, בכפוף לכך שככל שהקרן תחזור לנתבעים בתביעת השבה תישמר להם הזכות להגיש הודעה לצד שלישי כנגד התובעים.
    יש להעדיף את המצב שבו יתכן והנפגע ייהנה מפיצוי יתר, על פני האפשרות האחרת – הנאת המזיק מההטבה. מקור ההטבה הינו קרן שממומנת על ידי גורמי חוץ וממשלת ישראל לפיצוי נפגעי השואה, ואשר יועדה לסייע ולהיטיב את מצבם של נפגעי השואה, שהם נכים, בשל הסבל שסבלו בתקופת השואה. קשה במקרה כזה לקבוע כי התשלום שניתן על ידה נועד "לחסוך" כספים לחברת הביטוח המבטחת את הרכב שממנו נפגע התובע. מכאן, שוויתור הקרן על הטבת הנזק, ככל שיש ויתור כזה, יכולה להפוך אותו כהמחאת הזכות לגבות את השבת ההטבה לניזוק. בדרך זו רואים את הקרן כמי שהקנתה לתובע את הזכות לגבות את ההטבה שנתנה לו, ולכן גם אין לנכות את הסכום המשולם על ידי הקרן מתוך הפיצוי.
    עם זאת, מאליו מובן כי קביעה זו נשענת על ההנחה שהקרן לא תפעל לגביית ההטבה מהמזיק אלא המחתה אותה לניזוק, וככל שתדרוש את השבתה תעשה כן ממנו. ככל שהנחה זו לא תתקיים במציאות ברור כי לנתבעים, שאליהם תפנה הקרן, תעמוד הזכות להגיש הודעה לצד שלישי כלפי התובע בגין תביעת השבה שתקבל מהקרן, אם תקבל.
  • נזקי גוףרע"א 207/11 (ביהמ"ש העליון) אליעזר קפלינסקי ואח' נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

    בתאונה מחרידה שבה נהרגו אם ובנה, האם היתה פרופ' לרפואה מובילה בתחום הראומטולוגי בישראל, בנה היה אברך בעל כישורים יוצאי דופן ואב ל- 11 ילדים.

    כתוצאה מהתאונה נותרו משפחות המנוחים עם שבר רגשי וכלכלי עצום, זאת בין היתר מאחר והמנוחה בשלל תואריה וניסיונה העשיר השתכרה שכר שהיה בו כדי לאפשר תמיכה וסיוע גם לילדיה ולנכדיה.

    בשל סעיף הקיים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, אשר קובע כי לא יובא בחשבון שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק, נוצר מצב אבסורדי בפסיקת הפיצויים בשל טענת חב' הביטוח, טיעון אשר התקבל בשני ערכאות (שלום ומחוזי).

    הטיעון היה שמחד הכנסתה של המנוחה תוגבל לתקרת שילוש השכר הממוצע במשק ומנגד ינוכה משכר זה שווי הפנסיה המשתלמת לבעלה.

    טענה זו שהתקבלה על ידי שתי ערכאות (שלום ומחוזי), גרמה לכך שסכום הפיצוי שנפסק הוקטן בכ-2/3 !!!!!.

    דהיינו העיזבון קיבל כ- 1/3 מהנזק שנגרם.

    לאור פסיקות ביהמ"ש השלום והמחוזי הוגשה בקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליון, שכן ברגיל לא ניתן לערער פעם שלישית.

    ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע שניכוי הטבת הפנסיה תתבצע מהסכומים שמעל שילוש השכר הממוצע במשק, סכום שאינו מובא ממילא בחישוב ההפסדים בשל ההגבלה בחוק האמורה לעיל.

    תוצאה זאת הביאה להגדלת הפיצוי שנפסק בביהמ"ש השלום ובמחוזי באופן ניכר, דבר אשר הוביל לתוצאה צודקת והולמת יותר כלפי עיזבונה של פרופ' קפלינסקי נעמי ז"ל.

  • נזקי גוףרע"א 1886/11 הראל נ' פלוני,פלונית, מכבי שירותי בריאות והמוסד לביטוח לאומי

    1.                המצב המשפטי כפי שהינו כיום הוא, כי כל הטיפולים הרפואיים, מבלי יוצא מן הכלל, הכלולים במסגרת סל הבריאות, משולמים על ידי קופת החולים בלבד. יתרה מכך, אם בעבר, התובע היה נדרש לשלם השתתפות עצמית, הרי שכיום גם עניין זה ירד מן הפרק, כאשר הטיפולים הנ"ל הוצאו מתוחלת הפוליסה המבטחת. בכדי לבטל את המערך המורכב של ההתחשבנות שהייתה בעבר בין קופות החולים לבין חברות הביטוח, הוחלט כי פעם בתקופה, ישלמו חברות הביטוח X סכום עבור כלל הטיפולים הניתנים, ובכך יצאו ידי חובתם. מהבחינה המעשית, מועבר הסכום אל קרנית, המעבירה אותו למוסד לביטוח לאומי, שבתורו מחלק את הכספים בין קופות החולים ואולם, הסדר זה, הוביל את חברות הביטוח לכפור בעמדת קופת החולים, באשר להיכללותו של טיפול כזה או אחר במסגרת סל הבריאות. במצב שכזה, נפגע תאונת דרכים, הנזקק לטיפול רפואי דחוף, החל מתרוצץ בין הקופה ובין חברת הביטוח – כאשר שני אלו, כל אחת מהן, טוענות כי השנייה צריכה ואמורה לממן את הטיפול. מצב בלתי נסבל זה, גרם לעוגמת נפש גדולה לנפגע, אשר במקום להתרכז בריפוי שלו, החל מתעסק עם ויכוחים בירוקראטיים חסרי תכלית אל מול הגורמים הנ"ל, וגרוע מכך, נותר ללא כל טיפול.

    2.                פסק הדין מאשר וקובע, כי למעשה על בסיס האמור בחוק כיום, לא ניתן אלא לאשרר את העובדה, כי באשר לשאלת סוג והיקף הטיפולים הכלולים במסגרת סל הבריאות – זו שאלה שנותרה בסמכות בית הדין לעבודה, ואולם לבית המשפט האזרחי, בהחלט יש הסמכות לדון בכך, במסגרת סמכותו הנגררת, באופן טבעי, לנוכח המחלוקת שהינה גם רלוונטית, בהליך האזרחי. יחד עם זאת, בהחלט יתכן מצב בעייתי מאוד, שבו יתקבלו פסיקות סותרות על אותו עניין – הן בבית המשפט האזרחי והן בבית הדין לעבודה, ובהקשר זה, באם תתרחש סיטואציה שכזו, וודאי יידרש לה בית המשפט העליון בעתיד.

    3.                כן קובע פסק הדין, כי במסגרת הליך של "תשלום תכוף" בתאונות דרכים (הכוונה להליך קדם שבו מתאפשר ליתן לנפגע תאונת דרכים פיצוי מוקדם, בכדי לאפשר לו, בין היתר, תנאי מחייה סבירים), ניתן יהיה לפסוק כי חברת הביטוח תישא בעלות טיפולים רפואיים, ככל שתוצגנה ראיות לכאורה לכך שטיפול כזה או אחר, אינו מצוי במסגרת סל הבריאות.  

    4.                בית המשפט למעשה "מבקר" את השיטה כפי שמונהגת כיום, כאשר הוא מציין כי התיקון לחוק לא השיג את ייעדו. באופן עקרוני, בעוד התיקון לחוק נועד למנוע את מערך ההתחשבנות המקיף בין קופות החולים לחברת הביטוח, הרי שאותו מנגנון, יצר מערך נוסף, חדש – כאשר הפעם, הנפגע הינו צד עיקרי בו. כלומר בעוד שפעם המאבק בעיקר היה בין קופת חולים לחברת הביטוח, היום המאבק הינו משולש – קופת חולים, נפגע תאונת דרכים, חברת ביטוח. ולהלן הציטוט הרלוונטי מתוך פסק הדין: "קשיים אלה, ביישום התיקון לחוק הפיצויים מותירים ספק משמעותי באשר למידה שבה יש בכוחו של התיקון, במתכונתו הנוכחית, להביא להגשמת מלוא התכליות המונחות בבסיסו".  

    5.                ואולם, וכאן העיקר, בית המשפט למעשה קיבל את ההסדר שאנו הצענו, באשר להתנהלות כל הצדדים, וזהו ההסדר כפי שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון אישר אותו, וההסדר הינו כדלהלן – "ככל שקיימת מחלוקת בשאלה האם טיפול מסויים כלול בסל הבריאות וחברת הביטוח אינה צריכה לפצות את הנפגע בגינו או שמא הוא אינו כלול בסל ועל חברת הביטוח לפצות את הנפגע בגינו, בידי הנפגע לזמן למתן עדות את נציג קופת החולים אשר יעיד אלו שירותים הם עתידים לספק לנפגע ואלו לאו, ובהתאם לכך יושת התשלום על חברת הביטוח. כל שתסרב קופת החולים לשלם, יוטל על חברת הביטוח, והתוצאה היא כי זכותו של הנפגע לקבלת פיצויים לא תפגע. לכל היותר, אם תסבור חברת הביטוח כי קופת החולים מסרבת שלא בצדק ושלא על פי דין להעניק שירות רפואי מסוים, היא יכולה לפנות בעניין זה, כמי שבאה בנעלי התובע והיטיבה את נזקיו, לבית הדין לעבודה". זהו הסדר חשוב ומשמעותי, המפחית את "העול" שהוטל על התובע מהבחינה הזו, ומחזיר את ההתדיינות אל חברת הביטוח אל מול הקופה במסגרת אחרת.  

    6.                יחד עם זאת, בית המשפט העליון סייג את הדברים, כאשר ציין כי אף שעדותו של נציג קופת חולים תהא בדרך כלל הראיה המרכזית לעניין שאלת היכללותו של טיפול מסוים בסל הבריאות, אין היא סוף פסוק ושיקל הדעת הסופי בשאלה זו נתון לבית המשפט על פי מכלול הראיות שיבואו לפניו ועל פי המשקל שיעניק לכל אחת מהן.

  • נזקי גוףת.א. (מחוזי חיפה) ל.ד. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מיום 14.9.10

    התובעת ילידת 1980 נפגעה בת"ד בגיל 23.

    חברת הביטוח כפרה תחילה בחבות ואף העלתה טענה לפיה אין לחייבה לאור מעורבות של התובעת ב"עסקת סמים" לכאורה. טענות אלו נדחו מכל וכל והנתבעת חויבה בתשלום, כאשר פסק הדין עוסק בשאלת הנזק.

    לקביעת נכותה של התובעת מונו מומחים רפואיים שקבעו כדלקמן:

    90.7% בתחום האורתופדיה;

    30% בתחום הנוירולוגיה;

    25% בתחום הפסיכיאטריה;

    38.8% בתחום הכירורגיה הפלסטית;

    5% בתחום א.א.ג.

    מאחר והתובעת הייתה בתחילת דרכה בשוק העבודה וללא בסיס שכר מסודר קבע בימ"ש שבסיס שכרה יעמוד על 6,000 ש"ח וקבע כי איבדה כושר עבודה לחלוטין.

    בין היתר פסק ביהמ"ש סכומי פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד (לעתיק נפסק סך של 2,292,000 ש"ח), הוצאות דיור, כאב וסבל, הפסדי פנסיה, ניידות והוצאות רפואיות.

    סכום נזקי התובעת הועמד על קרוב ל-7,000,000 ש"ח.

  • נזקי גוףע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' י.נ.

    משרדנו ייצג את התובע בפסק הדין העקרוני והראשון מסוגו בו עלתה שאלת הכסוי הביטוחי לנהג אשר ביום התאונה לא היה לו רשיון נהיגה בר תוקף שכן לא חידש אותו עקב קנסות חניה . בית המשפט קיבל טענותינו ונפסק שגם במקרה זה יש כיסוי ביטוחי חרף אי התשלום (ובלבד שלא חלפה שנה מיום פקיעת הרשיון ). התובע זכה לפיצוי בגין פציעתו .

  • נזקי גוףע"א 7244/97 פ.ח. נ' רותם חברה לביטוח בע"מ

    המדובר בפסק דין עקרוני של בית המשפט העליון שבו לראשונה נפסק פיצוי לאלמנה בגין הפסדי תמיכה מבעלה המנוח חרף העובדה כי נישאה מחדש.
    ביהמ"ש העליון קבע שיש חשיבות לעניין קביעת גובה הפיצויים לאלמנה, לשאלה אם ובכמה נופל כושר השתכרותו של הבעל הנוכחי מזה של המנוח. מתוך הראיות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי, ברור שכושר השתכרותו של המנוח היה גבוה בצורה ניכרת מזה של הבעל הנוכחי, אך בית-המשפט – אשר סבר שאין חשיבות לפער בכושר ההשתכרות בין השניים, וכי מיום נישואיה לבעל הנוכחי אין האלמנה זכאית לפיצוי על אובדן תמיכה – לא קבע מהו כושר ההשתכרות של הבעל החדש. בנסיבות אלה, הוחזר הדיון לביהמ"ש המחוזי, על-מנת שיחליט מחדש על הפיצוי המגיע לאלמנה בהתחשב, בין היתר, בנתון של הפער בין כושר ההשתכרות של המנוח לזה של הבעל הנוכחי.

  • נזקי גוףת.א. (שלום ירושלים) 2487/06 א.ק. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

    תביעת יורשים ותלויים של המנוחה שהייתה בת 68 במותה. המנוחה הייתה אחת המומחים הידועים והמוערכים בארץ בתחום הרפואה הפנימית והראומטולוגיה.
    במועד התאונה כבר פרשה מעבודתה בבי"ח והשתכרה מחוו"ד פרטיות, יעוץ ועבודה בקופ"ח ועוד.
    השאלה שניצבה בפני בימ"ש מהו בסיס השכר אותו יש לחשב ועד איזה גיל הייתה צפויה המנוחה להשתכר סכום זה.
    בבימ"ש הובאו ראיות באשר למומחיותה וההערכה הרבה לה זכתה במקצועה וכן לשיעור רווחיה טרם התאונה.

    על סמך ראיות אלה ביהמ"ש סטה מהחזקה לפיה בסיס השכר יחושב עד גיל הפרישה הקבוע בחוק (67 שנים), ומצא לנכון לקבוע שהמנוחה הייתה משתכרת כדי שילוש השכר הממוצע במשק עד הגיעה לגיל 75!!!

    שאלה נוספת לה נדרש בימ"ש האם ילדים בגירים אשר נתמכו ע"י המנוחה יחשבו כ"תלויים" וזכאים לפיצוי בגין הפסדיהם.
    בימ"ש קיבל טיעון זה וקבע כי על פי הראיות שהובאו 4 מילדי המנוחה יחשבו "תלויים" ונפסק להם פיצוי.

    ביהמ"ש קבע כמסקנה שהמנוחה ובעלה היו תומכים כספית בכ"א מילדיהם הבגירים שאף להם ילדים משלהם. בסה"כ פסק ביהמ"ש אבדן תמיכה לילדי המנוחה בסך של 287,634 ₪.
    נזקיה של התובעת הועמדו על 1,662,709 ₪ לפני ניכויים.

    שאלה נוספת התעוררה בפני בימ"ש האם יש לנכות מהיעזבון את קצבאות הפנסיה המשולמות לאחר הפטירה.
    בימ"ש קבע כי יש לנכות קצבאות אלה אף שאלה שולמו (בשיעור מורחב יותר) גם טרם התאונה ולאחר פרישת המנוחה מעבודתה, ולכאורה אין לראותם כ"טובת הנאה" שצמחה מהתאונה- תנאי לביצוע הניכוי.
    על פסק דין זה מוגש ערעור לבימ"ש המחוזי.

  • נזקי גוףת.א. (שלום תל אביב) 25103/05 עיזבון המנוח ל.א. נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

    המנוח בן 26 נהרג בתאונת דרכים כ-3 חודשים לאחר נישואיו.
    עובר לתאונה עבד התובע כסייר בחברת "מוקד 101".
    לאור גילו הצעיר התעוררה מחלוקת באשר לבסיס שכרו, על פיו יקבע שיעור הפיצויים לאלמנתו. על מנת להוכיח כושר השתכרות גבוהה מזה שהיה ערב התאונה, הובאו ראיות באשר להשכלה ותוכניות להתפתחות מקצועית.
    בין היתר הוכח כי בסיום שירותו למד במכון הטכנולוגי בחולון והשלים את תעודת הבגרות שלו. לאחר מכן, למד למבחן הפסיכומטרי ונרשם ללימודי ניהול טכנולוגי במכון הטכנולוגי בחולון. בתום שנת הלימודים פרש מלימודים אלה, והחל ללמוד במכללת "עתיד" במסלול של הנדסאי רכב, כאשר מטרתו של המנוח הייתה להמשיך ללימודי שמאות רכב.

    ביהמ"ש הכיר בבסיס שכר שהיה משתפר עם רכישת מקצוע בו החל התובע ללמוד, והעמידו על סך של כ- 7,900 ₪ לעומת שכרו בפועל ערב התאונה שהיה בסך של כ- 5,000 ₪ בלבד.

    במ"ש פסק לעיזבון סך של 1,303,245 ₪ לפני ניכויים.

  • נזקי גוףב.ר.ע. (עליון ירושלים) 820/09 ש.א. נ' סהר חברה לביטוח בע"מ

    כאמור לעיל בימ"ש השלום ובימ"ש המחוזי קבעו כי יש לנכות תגמולי מל"ל רעיוניים אותם התובעות אינן מקבלות בפועל, בשל העובדה שהמנוח לא דיווח על מלא שכרו.

    התוצאה הייתה נגיסה של כ- 2/3 משיעור הפיצויים שנפסק.
    תוצאה זו אינה צודקת ואינה נכונה משפטית ולפיכך הוגש ערעור שני בעניין זה והפעם לבימ"ש העליון.

    בימ"ש העליון בפסק דין מנומק קיבל טענותינו, ביטל קביעות בימ"ש השלום והמחוזי והורה כי יש לבצע ניכוי של גימלאות אותן מקבלות התובעות בפועל בלבד !!!

    התוצאה הינה כי משיעור הפיצויים אשר הועמד על סך של כ- 1,600,000 ינוכו כ- 470,000 ₪ בלבד במקום 1,000,000 ₪ שנוכו ע"פ קביעת בימ"ש השלום.

  • נזקי גוףע.א. (מחוזי ירושלים) 3198/09 ש.א. נ' סהר חברה לביטוח בע"מ

    בימ"ש המחוזי נדרש בין היתר לשאלה, האם נכון קבע בימ"ש השלום שיש לנכות תגמולי מוסד לביטוח לאומי "רעיוניים" אותם היו זכאיות התובעות לקבל לו היה המנוח מדווח על מלוא שכרו (ובהתאם היה משלם גם דמי ביטוח לאומי) ואשר אותם אינן מקבלות בפועל.

    ע"פ קביעת בימ"ש השלום נוכו גמלאות המוסד לביטוח לאומי ע"פ 4,500 ₪ לתקופה שעד הגיע המנוח לגיל 35 ומאז לפי 6,500 ₪ כאשר בפועל משולמות גמלאות ע"פ בסיס שכר מדווח בסך של 3,440 ₪.
    המדובר בפער של למעלה מחצי מליון שקל !

    בימ"ש המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי והורה כי יש לבצע ניכוי רעיוני ואולם צמצמו על פי בסיס השכר אשר נקבע ערב מותו של המנוח -4,500 ₪-ולא ע"פ הדירוג שנקבע בפסק דינו של בימ"ש השלום מגיל 35 לפי 6,500 ₪.
    זאת לאור טענתנו שהתקבלה, לפיה בכל מקרה שיעור גמלאות ביטוח לאומי נקבע ע"פ שכר מדווח ערב התאונה ללא קשר ליכולת גידול עתידי בשכר.

    יחד עם זאת גם פסק דין זה הותיר את התובעות מקופחות באשר בוצעו ניכויים של גמלאות שאינן מקבלות בפועל !!

    לפיכך הוגש בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון בנושא זה, ערעור שהתקבל כפי שיפורט להלן.

פסקי דין

במהלך עבודתנו, בתביעות אותן אנחנו מנהלים, אנו מקבלים פסקי דין רבים. המדובר פסקי דין שעשויים לעניין כל נפגע או ניזוק במסגרת בירור זכויותיו. לפיכך, ליקטנו עבורך חלק מאותם פסקי דין ותמצתנו כל אחד. כמובן שאין לראות בפסקי הדין כתחליף לייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה לגופו.